שמואל ברמן BSc FBCO

זהו ליקוי ראייה בו האותות המתקבלים בעין אחת נדחים על ידי המוח על מנת לאפשר פיענוח חד של התמונה המתקבלת. הראייה הדו עיינית מתפתחת בגיל הינקות (עד גיל 6 חודשים) על מנת לאפשר ראייה תלת ממדית. העיניים מעבירות למוח שתי תמונות דו ממדיות חדות של המציאות עם מידת חפיפה מסוימת ביניהן. המוח מתרגם את התמונות הללו לתמונה תלת ממדית ברורה. כאשר התמונות המתקבלות אינן מתאימות זו לזו מתקבלת תמונה מטושטשת. התופעה מתפתחת כאשר יש אי התאמה קבועה של התמונות המגיעות למוח בשלבי התפתחות הראייה. היות שתמונה דו ממדית חדה מאפשרת תפקוד יעיל יותר מאשר תמונה מטושטשת המוח מוותר על אחת התמונות בתהליך התרגום באופן קבוע. דבר זה מוביל להתנוונות האזור במוח שאחראי על הראייה באותה עין. אם תהליך זה נמשך מספיק זמן הוא יוצר עיוורון מעשי - העין מתפקדת אך המוח "לא רואה" איתה.

האסטיגמציה נגרמת כתוצאה מכך שמבנה העין איננו עגול, ובגלל זה הקרנית איננה מבצעת שבירת אור מדוייקת והאור האמור להיות ממוקד איננו נופל במדויק על הפוביאה ברשתית. משום שהרשתית מעט מתוחה בגלל הצורה הסגלגלה של העין, מתקבלת על הרשתית תמונה מעוותת, כאילו נמתחה. בעזרת משקפיים ניתן לתקן ליקוי ראייה זה.

מחלה הנובעת מלחץ של נוזל הג'ל המצוי בעין. בגלל סתימת נקביי הניקוז המצויים בשכבת הלובן (הסקלארה) לא יוצאים עודפיי הנוזל ונוצר לחץ גדול הפוגע בעצב הראיה באזור הדסקה ובמקולה. כתוצאה מכך קטן באיטיות שדה הראייה עד לעיוורון. טיפול תרופתי בזמן או כירורגי מדורג מאפשר את הצלת הראייה.

פזילה הינה ליקוי ראייה בו גלגלי העיניים אינם מקבילים ולכן לא מתמקדים על אותה נקודה במרחב. הפזילה נגרמת מחוסר תיאום בשרירי העין ופוגעת בראייה התלת ממדית, דבר שעלול להשפיע לרעה על איכות ראיית העומק. כמו כן עלולה הפזילה לגרום לעין עצלה. התפתחות פזילה אצל מבוגרים תוביל לראייה כפולה (מצב בו המוח מקבל מהעיניים תמונות שונות בו זמנית). פזילה נצפית בשכיחות של 2% עד גיל 3 ו-3% מעליו, בהתפלגות אחידה בין בנים לבנות. לפזילה יש, כנראה, מרכיב גנטי והסיכוי לפזילה עולה בילד שאחד מהוריו לפחות, סבל מפזילה.

קטרקט הינה מחלה של העין או עכירות של עדשת העין. העכירות נגרמת מסיבות רבות: חשיפה לקרינה מייננת (כדוגמת קרינת רנטגן בקרב עובדי קרינה), אפקט משני של מחלה (כגון סוכרת), פגיעה טראומתית בעין או זקנה; הדבר בדרך כלל נגרם כתוצאה ממחסור בחלבון בעדשת העין. פעמים רבות עובר קטרקט בתורשה ולכן חייב הגורם הגנטי להילקח בחשבון בזמן שמנסים לרפא את הקטרקט. הטיפול בקטרקט הוא באמצעות ניתוח פשוט יחסית, בהרדמה מקומית, בו מוחלפת העדשה בתותב עדשה המותאם לעין החולה, העדשה המושתלת קבועה ואיננה גמישה אופטית.

זוהי מחלה הגורמת לעיוות בצורת קרנית העין, כך שהקמירות שלה אינה אחידה ואינה יוצרת צורת כיפה, אלא מעוותת ויוצרת צורת חרוט. משמעות עיוות זה של הקרנית היא אסטיגמציה - עיוות של התמונה המתקבלת על ידי העין. המילה "קרטוקונוס" מורכבת מהמלים הלטיניות "קרטו" (קרנית) ו"קונוס" (חרוט). לרוב מטופלת מחלה זו על ידי שימוש במשקפיים, עדשות מגע או התערבות כירורגית. מחלה זו איננה מובילה לעיוורון מוחלט, אך פוגמת ביכולת הנהיגה, הקריאה וראיית הלילה. מחלה זו טרם מובנת עד תומה וחלק מן הטיפולים המוצעים לה עודם בתהליכי בדיקה ופיתוח.

הטרוכרומיה היא תופעה אנטומית בעיניים שבה קשתית עין אחת היא בצבע שונה מן העין השניה (הטרוכרומיה שלמה), או מצב שבו חלק מקשתית עין אחת הוא בעל צבע שונה מיתרת הקשתית (הטרוכרומיה חלקית). תופעת ההטרוכרומיה היא כתוצאה מעודף או חוסר של פיגמנט בקשתית, או בחלק מן הקשתית. מצב זה יכול להיווצר כתוצאה מתורשה, מחלה או פגיעה. צבע העין ובאופן מיוחד צבע הקשתית, נקבע בעיקר על פי ריכוז ופיזור פיגמנט המלנין ברקמת הקשתית. מכאן שכל שינוי בכמות המלנין בקשתית העין יתבטא בשינוי צבע העין. השינוי עשוי להתבטא בפיגמנטציית-יתר או בפיגמנטציית-חסר. פיגמנטציית-יתר מופיעה בדרך כלל לצד שגשוג-יתר של תאי הקשתית, בעוד שפיגמנטציית-חסר מופיעה לצד שגשוג-חסר של תאי הקשתית. למרות שתופעת ההטרוכרומיה מוכרת בבני אדם, הטרוכרומיה מלאה שבה עין אחת שונה בצבעה מן העין השניה, שכיחה יותר בחיות כגון חתולים, כלבים, סוסים ואפילו תאואים. הטרוכרומיה החלקית היא תופעה נדירה יותר מהטרוכרומיה מלאה ומצויה לרוב כביטוי למומים גנטיים כגון מחלת הירשפרונג (Hirschprung's disease) וסינדרום ווארדנבורג (Waardenburg syndrome).

רטיניטיס פיגמנטוזה היא מחלה ניוונית של העיניים. המחלה נגרמת כתוצאה ממוטציה גנטית, לעתים מולדת, והיא גורמת לראיית צינור (שדה ראייה צר) ולעתים מלווה בקוצר ראייה חריף (מיופיה גרביס).